זומר - ייעוץ וטיפול פסיכולוגי
زومر- استشاره وعلاج نفسي
Somer – Counseling and Psychotherapy

3.1.12

צרכנים של שירותי טיפול פסיכולוגי תוהים לא פעם כיצד למצוא את המטפל (הכוונה במונח זה היא לשני המינים) האתגר של מציאת מטפל מתאים איננה טריוייאלית והנושא יותר מדי חשוב מכדי להמר על על טיפול בידי אדם בלתי מתאים. יחד עם זאת, השוואה צרכנית  בין מטפלים איננה עניין פשוט.

המלצות. לא לכולם נעים לשאול חברים או מכרים על מטפל משום שאינם רוצים לחשוף את העבודה שהם נתונים במצוקה נפשית. שנית, גם אם יעזו וישאלו, הרי שאותם תהליכים מעכבים פועלים גם על מי שמשיב. ברגע שנתנת המלצה, משתמע שיתכן והמשיב צרך בעבר שירותי פסיכותרפיה. למרות כל אלה, יתכן ויגיעו לאוזניכם המלצות על מטפלים שהגיעו לתוצאות טובות ואלה בוודאי נתונים שיש להביא בחשבון. 

מקצוע המטפל. אין כיום בישראל חוק לרישוי העיסוק בפסיכותרפיה. אנשים יכולים להציג את לעצמם, יועצים, קוצ'ים (או כמו שהם מכונים בארץ: קוצ'רים), מנחים, מדריכים רוחניים וגם כמטפלים והציבור אינו יודע למעשה, מה הכשרתם באבחון וטיפול נפשי. אני סבור שעל צרכן שירותי בריאות הנפש לשאול את נותן השירות לגבי מקצועו, הכשרתו ומומחיותו בתחום הבעיה המוצגת, עוד לפני התחלת הטיפול. חלק מהבעיות הנפשיות ניתנות לפתרון אופטימאלי באמצעות תרופות בטוחות. למעדיפים לבדוק האם יוכלו להפיק תועלת מטיפול תרופתי תוך זמן קצר יחסית, עדיף לפנות לרופא פסיכיאטר. יתכן ורופא המשפחה יוכל להמליץ על רופא טוב במסגרת הביטוח הרפואי או במסגרת פרטית. פסיכולוגים קליניים, עוברים אף הם הכשרה נרחבת באבחון וטיפול נפשי ועל כן, מי שמעוניין בטיפול שיחתי או ברכישת מיומנויות התמודדות - פניה לפסיכולוג קליני עשויה להניב התאמה טובה. גם עובדים סוציאליים קליניים עוברים הכשרות בטיפול, כמו גם בוגרי בתי ספר לפסיכותרפיה (המכנים עצמם "פסיכותרפיסטים"). שיטות טיפול מאוד ספציפיות מוצעות גם על ידי מטפלים ביצירה והבעה (אומנות). אלא שמקצוע המטפל, אינו מבטיח טיפול בטכניקה המתאימה ביותר. כדאי לברר גם האם תזכו להיות מטופלים בשיטה המתאימה לבעיה שלכם.

שיטת הטיפול. בעיות פסיכולוגיות שונות מגיבות באופן מיטבי לשיטות טיפול ספציפייות. למשל, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי נמצא, מחקרית, כטיפול היעיל ביותר למגוון של הפרעות חרדה, מצב רוח והתנהגות. אם ידוע לכם ממה אתם סובלים, ערכו מחקר קטן משלכם באינטרנט כדי לבדוק מה ידוע על שיטת הטיפול היעילה ביותר לבעייה שלכם, ובררו אם המטפל בו בחרתם עבר הכשרה בשיטת הטיפול המועדפת ואם צבר בה ניסיון. 

ותק. על אף שמטפלים צעירים מביאים אתם הרבה מחויבות, רעננות, התלהבות ואנרגיה אל הטיפול, סביר שמטפלים ותיקים מנוסים יותר בהתמודדות עם סיבוכים, קשים, התנגדויות וחוסר שיתוף פעולה מצד מטופלים אמביוולנטים או כאלה שסובלים בדרגות חומרה קשות.

עלות. טיפול פסיכולוגי פרטי איננו זול. יש מטפלים טובים בשירות הציבורי, שם תוכלו לקבל שירותי טיפול בעלויות נמוכות מאוד. יש אזורים בארץ שבהם נהוג לגבות מחירים גבוהים (כמו בתל אביב) ויתכן ויהיה לכם שווה לנסוע עשרים דקות מחוץ לעיר ולהוזיל מאוד את עלויות הטיפול.

איכות הקשר הטיפולי ("כימיה"). אמנם, משתנה זה איננו משתנה מספיק להבטחת טיפול מוצלח אבל, כפי שמראה גם המחקר בתחום, זהו תנאי הכרחי להצלחת כל טיפול. כבר מהמפגש הראשון, גם אתם צריכים לערוך הערכה למטפל. שימו לב אם המטפל שומר אתכם על קשר עין, האם הוא נראה קשוב ומגיב באופן מתאים למה שאתם אומרים, האם אתם חשים שהמטפל מבין את מה שאתם חשים ואומרים לו, האם אתם חשים בנוח במחיצתו, האם החדר והישיבה נוחים לכם, האם אתם חשים בטוחים בקרבת המטפל, האם אתם חשים סימפטיה, הערכה למטפל? ההמלצה שלנו היא שאם אתם אינכם חשים שנוצרה "כימיה" ביניכם לבין המטפל החדש שלכם, הפסיקו את הטיפול וחפשו מטפל חדש, משום שבלי תנאי הכרחי זה לא תוכלו להפיק תועלת מהטיפול, המהווה את אחד הצעדים החשובים שאולי תעשו בשביל עצמכם בשנים הקרובות.

19.12.11

סקר ממשלתי מקיף על אלימות גופנית ומינית שפורסם בימים האחרונים מאשר שאלימות מינית נגד נשים נשארה בעיה חריפה שהיא, ככל הנראה, הרבה יותר נפוצה ממה שנהגו להעריך אפילו ארגוני הנשים. כל אחת מכל חמש נשים שנסקרו בארצות הברית דווחה כי נפלה קורבן לניסיון לאונס או לאונס מלא. כל אישה רביעית דיווחה כי חוותה אלימות גופנית. על פי אותו דוח, אחת משש נשים חוו הטרדה מאיימת (stalking).  המחקר שכותרתו National Intimate Partner and Sexual Violence Survey התחיל בשנת 2010 בסיוע כספי של המכון הלאומי לצדק ומשרד ההגנה האמריקאיים. המחקר היה כרוך בסקרים טלפוניים של מדגם מייצג של 16,507 מבוגרים וכלל גם שאלות על אלימות נפשית, ועל מצבן הנפשי והבריאותי של המשיבות. שליש מנשים האמריקאיות נפלו קורבן למעשה אלימות כלשהו מידי בן זוגן. על פי הערכת הסוקרים, במשך שנה אחת, 1.3 מיליון נשים אמריקאיות נופלות קורבן לתקיפה מינית. לנשים המדוחות על אלימות שהופעלה נגדן יש גם סיכוי רב יותר לדווח על אסתמה, סוכרת או מעי רגזני בהשוואה לנשים שלא דווחו על אלימות נגדן.

החלק המפתיע היה אחוז הגברים שדיווח כי נפל קורבן לאלימות כלשהי. אחד משבעה גברים חווה אלימות  ואחד מ 71 גברים נאנס. הרוב המכריע של הנשים וכשליש מהגברים שדווחו כי נפלו קורבן לתקיפה מינית דווחו על תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראטמטי. בהשוואה למשיבים שלא חוו אלימות, גם נשים וגם גברים שהותקפו סבלו יותר מכאבי ראש תכופים, כאב כרוני, קשיי שינה ובעיות בריאותיות ונפשיות מגוונות.

המחקר מצא שגיל צעיר הוא גורם סיכון להיפגעות. כ 28% מהמשיבים הגברים שנפלו קורבן לאונס דיווחו כי גילם היה פחות מ 10 כשהותקפו לראשונה (לעומת 12% מהנשים שנאנסו לראשונה בגיל כה צעיר). כמחצית מקורבנות האונס הנשים דווחו כי הותקפו לראשונה לפני שמלאו להן 18. אונס בגיל צעיר הגביר את הסיכון לאונס נוסף.  כ - 35% מהנשים שנאנסו כקטינות, נאנסו גם כבגירות. מחצית ממעש האונס היו בידי בן זוג, 40% נאנסו בידי מכר. מחצית מהגברים שנאנסו דיווחו כי הפוגע היה מכר.

מסקנה עגומה נוספת היא שגורמי הסיכון להפגע מאלימות בכלל ומאלימות מינית בפרט, הם לא רק מין נקבה וגיל צעיר, אלא גם מערכת יחסים בוטחת עם מכר או בן משפחה.

9.12.11 - התעללות בילדים משנה את המוח

ילדים שנחשפו להתעלות במשפחה מגלים אותו דפוס של פעילות מוחית כמו זה שנמדד אצל חיילים שנחשפו לקרבות. במחקר שפורסם בכתב העת Current Biology השתמשו חוקרים בסריקות מוחיות כדי לבדוק את ההשפעה של התעללות גופנית או אלימות במשפחה על ההתפתחות הרגשית של ילדים. הם מצאו שחשיפה לאירועי טראומה כאלה קשורה לפעילות מוגברת בשני אזורים מוחיים בשעה שמציגים לילדים תמונות של פנים כועסות. אותו דפוס תגובה בדיוק נמצא אצל חיילים שנחשפו לקרבות קשים. אזורי המוח שהגיבו בשתי הקבוצות בפעילות מוגברת היו anterior insula וה amygdala, אזורים במוח שתפקידם קשור בזיהוי איומים. משמעות הממצא היא שחיילים שנחשפו לאש בקרב וילדים שעברו התעללות הופכים למודעים ורגישים באופן מיוחד לסכנות בסביבתם.

תגובתיות מוגברת לאותות סכנה הם בעצם תגובה אדפטיבית (מסתגלת) של הילדים הפגועים בטווח הקצר, משום שהיא מסייעת להם להמנע מסכנה, כמיטב יכולתם. יחד עם זאת, תגובות כאלה יוצרות גורם סיכון נוירוביולוגי שמגביר את מועדות הילדים הפגועים לבעיות נפשיות, כמו דיכאון, בהמשך החיים.

לאחרונה פרסם כתב-העת המקוון של החברה האירופאית למחקרי לחץ טראומטי מאמר על אתר אינטרנט שתוכנן במיוחד לצורך סיוע לחיילים שחזרו מהקרבות בעירק ובאפגניסטן. לקריאת התקציר והורדת המאמר ניתן ללחוץ כאן. אם ברצונכם לבקר באתר שמתואר במחקר כנסו לכאן. בעידן התקשורת המקוונת נראה שיצירת קשר  דרך האינטרנט עם מטופלים המפוזרים בשטח גיאוגרפי נרחב או כאלה שגרים רחוק ממרכז פסיכולוגי מקצועי, היא בבחינת ניצול יעיל של הטכנולוגיה העכשיווית לטובת הציבור. התכנית המתוארת במאמר מאפשרת לא רק רכישת ידע עבור החיילים המשוחררים ובני משפחותיהם, ביחס לתגובות נפשיות אופיניות ללוחמים ששבו הביתה, אלא גם מספקת עצות ורעיונות ביחס להתמודדות עם הפרעות שינה, שימוש באלכוהול, התקפי זעם והתמודדות עם הנזקים הנפשיים בעקבות תקיפות והטרדות מיניות בצבא. האתר כולל גם תכניות למידה ורכישת מיומנות אינטראקטיביות וגם כלים להערכה עצמית ביחס לסמפטומים ולשינוי שחל בהם בעקבות ההתערבות. בעצם מדובר כאן בחבילת התערבות מקוונת שיש ראיות כי היא מניבה תוצאות משמעותיות, אבל היא אינה כוללת כל קשר טיפולי ישיר עם אדם. היא כולה פרי של אינטראקציה של המשתמש עם אתר האינטרנט.

14.10.11

תחושות השמחה שהביעה אביבה שליט עם היוודע לה על שחרורו הקרוב של בנה  גלעד, היו מהולות בדאגה. "אני יודעת איזה ילד שלחתי לצבא, אני לא יודעת איזה ילד אני אקבל חזרה" אמרה. לצה"ל כבר יש ניסיון עם פדויי שבי ואני מניח שלקחים הופקו ביחס לטעויות עבר. אני מניח שהצבא ידלג הפעם על תחקירי מודיעין משפילים (כדי לוודא אילו סודות מסר, למשל), לא רק בגלל שטנקיסט זה לא החזיק כנראה ביותר מדי סודות מדינה כשנחטף בקיץ 2006, אלא גם בגלל הזמן הרב שחלף מאז נפל בשבי.  יש להניח שלאחר שובו יעבור בדיקות רפואיות ואולי גם הערכה פסיכולוגית ראשונית, ושישלח כמעט מייד לאחר מכן לחיק משפחתו. יש לקוות שהעיתונאים ידעו לכבד את צרכיו הנפשיים של גלעד ויהיו רגישים לבני משפחתו. ראוי לעשות הכל כדי למנוע מחזות של עיתונאים מתגוששים לדחוף מיקרופונים אל מתחת לאפות בני המשפחה עם שאלותיהם המגושמות (למשל: "מה הרגשת כשנודע לך שאתה משתחרר?"). אני מקווה גם שיעשה הכל גם כדי לסכל חילול של כל פיסת אינטימיות משפחתית באמצעות מצלמות חודרניות. אנשים רבים מוטרדים, בהמשך לדאגה שהביעה האם אביבה משאלת מצבו הנפשי של גלעד. ברור שניתוק כל כך ארוך ממשפחתו ושלילת חירותו בתוך סביבה שאת שפתה לא הבין, היו במינימום בבחינת חווית מאסר מעיקה. ברור שהוא התגעגע, ברור שסבל מבדידות, ברור שכעס אולי על תחושות שננטש על ידי ממשלתו, אבל לא ברור באיזו מידה ניזוק נפשית, אם בכלל.

מידת הנזק הנפשי שאין או יש לחייל המשוחרר משביו תלויה בגורמים רבים. למשל:

  • מידת פגיעותו ורגישותו הגנטית
  • חוויות טראומטיות קודמות שעבר ומצבו הנפשי קודם לשביו
  • המידה בה ידע על המאמצים הבלתי נלאים של בני משפחתו ופעילים רבים לשחרורו
  • נגישותו למידע מישראל (רדיו, עיתונים)
  • תנאי שביו
  • היחס הנפשי והגופני שקיבל
כל אלה, משפיעים על מצבו הנפשי וינבאו את מהירות שיקומו לאחר חזרתו הביתה. חשוב לציין, שלרוב בני האדם יש חוסן נפשי מופלא ויכולת עמידה מרשימה בדחק נפשי, הרבה מעבר למשוער. אנשים רבים שעברו, תאונות, מלחמות, מעשי תקיפה מיניים, תקופות ילדות קשות  ואפילו את השואה - מצליחים לשרוד ואם נפגעו, מצליחים להחלים באמצעות עזרה נפשית ספציפית ומיומנת. נקווה שגלעד שליט יצוק מחומר קשיח ושלא עונה בעת שביו. ואולי גלעד יצוק מחומר דומה לזה של הסנטור ג'ון מקיין, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ארצות הברית במרוץ האחרון לנשיאות. מקיין, היה חמש וחצי שנים בשבי הצפון וויאטנאמי. בתקופה זו שהה 3 שנים בצינוק שבו עבר עינויים קשים שגרמו לנכות משמעותית. ועל אף כל אלה, האיש היה לאחד המנהיגים הבולטים של ארצות הברית של אמריקה. הסנטור מקיין עשוי להוות מקור השראה ותקוה למשפחת שליט המתכוננת בדריכות לשובו של בנם הביתה ולהליך שיקומו. אנו מאחלים לגלעד איחולי קליטה טובה בחיי חירותו ושיקום מלא ובריא.