זומר - ייעוץ וטיפול פסיכולוגי
زومر- استشاره وعلاج نفسي
Somer – Counseling and Psychotherapy

נמצא, מתוך ניסיון קליני, שפציינטיות שאובחנו כסובלות מהפרעות דיסוציאטיביות קשות משתמשות במימד היצירתי יותר מאשר פציינטיות אחרות, כאשר מדובר בטיפול פסיכותרפי רגיל ולאו דווקא בטיפול באמצאות אומנות (כהן).פציינטיות אלה נמצאו כאנשים עם יכולת ויזואלית טובה שמוסברת גם על ידי ההתנסות הטראומטית שעברו. במשך תקופת ההתעללות היה עליהן להיות כל הזמן בשליטה על המראה, ההתנהגות, ההרגשה ויכולת ההגנה שלהן על עצמן.כמו כן, רוב זיכרונות ההתעללות נשמרים אצלן בצורה של דימויים, ולכן אופן ביטוי ויזואלי של אותם זיכרונות ודימויים יתאים להן.

אומנות ויזואלית, מעצם טבעה, מכילה רבדים רבים שונים. קו, צבע, צורה, שימוש במרחב, כל אלה יוצרים סימבולים ומבנים היכולים לגלם באופן סימולטני מגוון של משמעויות ומסרים. ככל שמגוון החומרים העומד לרשות המטופלות רב יותר, כך ניתנות אפשרויות ביטוי שונות לפצלים השונים. צריך לזכור שפציינטיות אלה, עד כמה שהן יצירתיות, אין ברשותן בד"כ הידע כיצד להשתמש בחומרים באופן מקצועי, ולכן החשיבות למשמעות האיכויות השונות של החומר. השימוש בחומרים הוא אופן יעיל להחצנת העולם הפנימי והסימלי מאוד של DID באופן שעשוי לאפשר את הבנתו ע"י אחרים.

היצירה היא אופן ביטוי בלתי מילולי, לעיתים סימבולי, ובשל כך בלתי מאיים, המאפשר להגיע עמוק לאותם רגשות קשים עמם יש להתמודד במסע הארוך לחיפוש העצמי. באמצאות היצירה של מטאפורות, זיכרונות ורגשות, נעשה משהו אקטיבי, פעילות המאפשרת לא רק לספר על מה שקרה, אלא ליצור משהו שיתקף את אמיתותם של הזיכרונות, כפי שנחוו ע"י הפציינטיות.

קומוניקציה - היצירה היא אמצעי יעיל בשביל הפצלים השונים לקומוניקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין התרפיסט, במיוחד בשלבי התרפיה הראשונים, בהם יהיו פצלים שיחששו לתאר באופן מילולי אפילו פרטים קטנים אודות עצמם או אחרים. שבל היותה בלתי מאיימת, מאפשרת היצירה מגע וקשר עם החלקים המאויימים ו\או הילדיים של האישיות. במיוחד יכולים לעשות בהן שימוש חלקים- פצלים שהושבעו לקשר של שתיקה באיומים שונים, לפעמים עד כדי איומי מוות, גם כאלה שאינם יכולים לספר את סיפורם מחשש שלא יאמינו להם.

שיתוף פעולה - היצירה מאפשרת דרך של שיתוף פעולה בין קבוצות של פצלים המעונינים לחבור יחד על מנת לספר על אירוע התעללותי. כאשר פצל אחד מצייר מקרה, או מעביר אינפורמציה זה יכול להוות טריגר לחילוף ופצל אחר יופיע וימשיך את תהליך מסירת האינפורמציה, בין ביצירה ובין באופן אחר. יש פשרות שהמצב יהווה טריגר לחילוף ויופיע פצל מכחיש, מחבל או הורס. במקרה כזה יבוא לידי ביטוי דווקא הקונפליקט הפנימי שמביאה אליו החשיפה לאינפורמציה שלא הייתה נגישה קודם לכן. הזדמנות כזו מאפשרת גם לפציינטית וגם לתרפיסט לצפות בתהליכים פנימיים שעוברים עליה. יצירות אחרות שניתן למצוא אצל פציינטיות אלה הן היצירות שנועדו להסתיר את הסימפטומים הן מהמטפל והן מהפציינטית עצמה. ניתן למצוא עבודות מוצפנות המאפשרות שמירה על סודיות.

הבעת רגשות - היצירה משמשת גם כאמצעי להבעת רגשות, גם כאלה שהפציינטית לא יכולה לבטא בכל דרך אחרת. במקרים כאלה, הפעילות היצירתית עצמה ומתן הביטוי למצב הרגשי, מאפשר לפציינטיות גם אם באופן לא מודע,להחצין את האינפורמציה ולרכוש MASTERY על חוויה פנימית והחומר הטראומטי. הפצל שמבטא את הרגש ביצירה יכול לעשות זאת גם עבור פצלים אחרים, כאלה שאינם מסוגלים להיות שותפים בחשיפת האינפורמציה, אם מתוך חשש וחוסר אמון ואם מפני שהאינפורמציה עדיין אינה נגישה אצלם.

אפשרות להתבוננות מבחוץ - היצירה יכולה לשמש גם כאמצעי המדריך אותם לפצלים שאינם יכולים להביע רגש מסוים, כיצד לעשות ו\או לעשות זאת. גם דרך התבוננות מבחוץ, כאשר היצירה בוצעה ע"י פצל אחר, בדרך של העברת אינפורמציה, וגם בדרך של שיתוף פעולה בין הפצלים תוך כדי היצירה. הפצלים שמתבוננים מבחוץ על התהליך היצירתי, התכנים והאמוציות שהוא מעלה, יכולים להגיב בדרך של התפעמות, התפעלות, התפלאות על נוכחותה של אינפורמציה כזו אצל פצלים אחרים. התבוננות ביצירה מוכנה יכולה לאפשר לפצלים שלא היו מעורבים בתהליך היצירתי, לחוות את דעתם, להוסיף או לשנות אינפורמציה מתוך נקודת ראותם.

היצירה כהזדמנות לוונטילציה- היצירה משמשת גם כהזדמנות לוונטילציה וריכוך של רגשות קשים שאין בידי הפציינטית אפשרות להתמודד אתם, כאשר הם מופיעים בצורה הגולמית ובעוצמה האצורה בהן. האפשרות לחזור ולהביע באופן לא ורבלי, סימבולי ומרוחק, עד שהיא מגיעה לאפשרות להתמודד עם החומר באמצעים אחרים כמו יכולת ביטוי ורבלי וישירה, שיתוף של הפצלים האחרים באינפורמציה, שיתוף התרפיסט, ועיבוד מודע וקוגניטיבי.

היצירה כהזדמנות לעבודה קוגניטיבית- REFRAMING- התרפיסט יכול להשתמש ביצירה או ברגשות שעולים מתוכה, כהזדמנות ל-REFRAMING של רגשות שליליים שבאים לידי ביטוי ע"י הפציינטית. זוהי הזדמנות לאישוש,לאישור, ולעבודה קוגניטיבית שיכולה לאפשר לתרפיסט להשפיע ולשנות את נקודת המבט של הפציינטית לגבי חוויותיה הרגשיות כלפי זיכרונותיה שעולים ביצירה.

היצירה כאמצעי שמפחית תלות בתרפיסט- ברוב המקרים משתמשת הפציינטית בדרך של יצירה כאמצעי להתמודד עם רגשות וזיכרונות שעולים מחוץ לשעה הטיפולית. היצירה יכולה להיות התנהגות ספונטנית של הפציינטית,במיוחד אם זו הייתה דרך הבעה שלה גם לפני שהתחיל התהליך הטיפולי, או אמצעי מכוון ע"י התרפיסט. יש פעמים שמתוך מצוקה, יוצרת הפציינטית קשר עם המטפל מחוץ לשעה הטיפולית, ואז, אחת משתי האפשרויות להקל עליה היא להפנות אותה ולרתום אותה לתהליך היצירתי. זו יכולה להיות דרך עצמאית להתמודדות מיידית עם המצוקה, שאינה מחייבת את נוכחות המטפל.

היצירה כאמצעי להכרות עם פצלים שונים- יש מקרים בהם הפצלים השונים קשורים או משתחררים בשעות שונות של היום והלילה, קשה לפגוש אותם ישירות בזמן הפגישה הטיפולית. יש פצלים שהפציינטית חווה את קיומם דווקא בשעות הקטנות של הלילה או בשעות בין הערביים, השעות בהן נעשתה ההתעללות. האפשרות שניתנת לאותם פצלים ליצור בזמן שהם עולים ויוצאים, נותנת הזדמנות למערכת כולה, כמו גם למטפל, להכיר בקיומם, להבין את רגשותיהם ולהיות עדים לחוויות ולזיכרונות שהם נושאים.

ניתוב רגשות של הרס עצמי- היצירה כאמצעי הגנה.

במשך התהליך הטיפולי, וככול שהוא מתקדם, הקשיים העומדים בפני הפציינטית בקבלת האינפורמציה, בהשלמה עם ההיסטוריה שלה, בהתמודדות עם ההשפלה, הבזוי העצמי, הקשיים בבניית זהות חדשה, כל אלה מביאים לרצון כמעט בלתי נשלט להרס עצמי. במצבים כאלה, עומדת האפשרות היצירתית כאמצעי הגנה המאפשר מצד אחד להביע הצורה חזקה ומשמעותית את אותם רגשות עזים, ומצד שני, אינה מעמידה את הפציינטית בסכנת חיים.

אמצעי לבניית ערך עצמי והשגת סיפוק עצמי- ככול שהמעורבות של הפציינטית ביצירה גדולה יותר, כך יש סיכוי רב יותר לאפשרות שהתהליך היצירתי יביא לסיפוק והקלה, ובכך יחזק את המשך השימוש בו. כמו כן, ככל שתרבנה היצירות, כך תגדל האפשרות של הפציינטית ליצור לא רק מתוך מצוקה נוראה דימויים שירתיעו אותה, אלא אפשר יהיה לצפות גם ליצירות שתתגמלנה אותה מבחנה אסתטית, שתשמע חיזוקים מהסביבה החיצונית על יצירותיה.

איכות החומר – חימר או פלסטלינה- השימוש בחימר מערב מגע וקשר פיזי עם החומר בזמן העבודה. הפציינטית יכולה לערב בתהליך גם כוח פיזי. חלקים ילדיים מקבלים כאן רשות למרוח, להתמרח, למעוך, להכות לחתוך, לדקור-פעילויות שאולי לא היו אפשריות בילדות. החימר מאפשר גם להיות בשליטה בזמן הפעילות הרגרסיביות הנ"ל. החימר מאפשר ליצור באופן תלת-ממדי, מוחשי, דמויות ומצבים שתוך כדי הבעת הרגשות כלפיהם ניתן לשנתם, לפרקם,להרוס ולבנות מחדש.

מתן אינטרפרטציות - לפי הנ"ל אין התרפיסט רשאי לתת אינטרפרטציות ליצירות של הפציינטית מכמה סיבות:

מה שרואה התרפיסט ביצירה, לא בהכרח ידוע או מובן למטופל.

המטפל אוגר אינפורמציה מיצירותיהם של פצלים רבים. ככזה, הוא יכול לראות ביצירה אינפורמציה שעדיין לא הובאה לידיעתו של הפצל היוצר. יתכן, שאותו פצל יוצר עדיין אינו מוכן ולא בשל לקלוט אינפורמציה כזאת.

לא משנה כמה אינפורמציה מקבל המטפל ובאמצעות אילו אופנים, זו לא חייבת להיות התמונה המלאה והשלמה של החוויות והזיכרונות. אלה יכולים לעלות ולצוץ במשך מספר שנים והתמונה המלאה תתברר בהדרגה.

לכן, מתן אינטרפרטציה מצד המטפל יכולה להתבסס על מידע שקבל בעבר, בעוד שביצירה יכולה להופיע גם אינפורמציה חדשה.

אמנזיה דיסוציאטיבית היא אובדן היכולת להזכר במידע שאי אפשר להסבירו בשכחה רגילה. מדובר באובדן זיכרון שאיננו על רקע חבלה פיזית במוח, מחלה או שימוש בתרופות או סמים. מדובר באובדן זיכרון מסיבות נפשיות. 

הביטוי אובדן זיכרון בהקשר זה איננו מדוייק. ביטוי מדוייק יותר יהיה: חוסר יכולת לשלוף את הזיכרון ולהנגיש אותו אל ההכרה המודעת. כלומר, שם התואר דיסוציאטיבי (ניתוקי) מבהיר שהמידע קיים, אבל מאוחסן במוח באופו שהופך אותו בלתי זמין להכרה המודעת

יחד עם זאת, יכול להיות מצב שבו לאדם יש בעיות בהזכרות בפרטי אירוע שעבר, לא בגלל קשיים בשליפה של פרטי הזיכרון, אלא בגלל שהזיכרון לא קודד כראוי מלכתחילה. כלומר, באנלוגיה לאחסון זיכרון במחשב, לא מדובר באובדן מידע בגלל שאיננו יודעים באיזו תיקיה שמרנו את הקובץ (זה דומה יותר לאמנזיה דיסוציאטיבית שבה הזיכרון קיים אבל ממודר בנפש כך שאינו זמין לשליפה) - אלא במצב שבו הקובץ פגום, לא שלם, או לא נשמר במחשב כלל. במצב כזה, המידע החלקי שאנחנו שולפים, מבטא בעיות בהכנסת החומר למחשב ולא בעיות בדליית החומר מזכרונו. גם במציאות יתכנו מצבים שבהם איננו מקדדים את המידע בצורה איכותית בזכרוננו. למשל, יתכן שבעת קריאת בלוג זה אינכם מקדדים כראוי את המידע ביחס לקולות הנשמעים בביתכם או ברחוב. זה אומר שלא תוכלו להזכר במה שמעתם בעת הקריאה, אפילו לא תחת היפנוזה או רענון זיכרון עם "סם אמת". פשוט לא ניתן לשלוף את מה שלא קודד ולא נשמר מראש.

גם במצבי טראומה, הנפגעים לא תמיד שמים לב לכל הפרטים בסביבתם. למשל, פקיד בנק שמוסר עדות במשטרה לאחר שוד מזויין עלול לא לזכור את תווי פניו של השודד או את פרטי לבושו משום שהתמקד בעת השוד בקנה האקדח שכוון אל פניו. בעת סכנה הנפגע אוסף את המידע הרלבנטי ביותר להשרדותו. צבע חולצתו של השודד או מבנה אפו היו הרבה פחות חשובים להתמקדות בעת הסכנה מאשר קדח הקנה של האקדח, שעלול היה להביא את מותו. באופן דומה, גם שורדות של התעללות מינית, עלולות שלא לזכור לעולם פרטים חשובים ממסכת הפגיעות שעברו, פשוט משום שלא קודדו כראוי. אם הקשב הוסט אל הקולות בחצר הבית כדי לא לשים לב לזהות הפוגע ולמהות פגיעתו, הרי שלעולם לא ניתן יהיה להזכר בפרטים אלה. אם מוקד הקשב בעת התקיפות היה בכאב הגופני והעיניים היו עצומות או ממוקדות בעץ שמחוץ לחלון כדי לא לראות את מה שקורה- הרי ששום חקירה או טיפול פסיכולוגי לא יוכלו לשלוף את מראה הפנים של התוקף ואת זהותו.

משמעות הדברים לעיל היא, שעל אף שברור לנפגעות רבות שהן עברו בעברן מסכת פגיעות קשות בילדותן, רסיסי המידע שעומדים לרשותם עלולים להשאר תמיד מקוטעים. שורדות כאלה, "יודעות" את מהות הפגיעה שחוו אבל יתקשו תמיד לדעת הכל. בעיות זיכרון כאלה, כאמור, אינן משקפות תמיד קשיים בשליפת הזיכרון. כשהזיכרון לא קודד כראוי מלכתחילה,הוא גם לא ישלף במלואו.

הפרעת אישיות גבולית (הא"ג) או Borderline Personality Disorder, מייצגת דפוס של חוסר יציבות רגשי והתנהגותי שמתחיל כבר בילדות (מאובחן רשמית רק מגיל 18) ופוגע גם במערכות היחסים. התפרצויות הזעם שמאפיינות הרבה מהסובלים מהבעיה גרמו לחוקרים הראשונים של התופעה לחשוב, בטעות, שההפרעה גובלת במצב פסיכוטי. היום ברור שהשם של ההפרעה מטעה, ואף על פי כן,  לא הוצע עדיין שם מתאים יותר. רוב האנשים הסובלים מהבעיה מדווחים על קשיים בוויסות רגשותיהם ומחשבותיהם. הם נפגעים בקלות, מתלקחים במהירות לרמות מצוקה גבוהות ומתקשים להרגע. ההתנהגות של רבים מהסובלים מהא"ג מתוארת לפעמים כפזיזה, חסרת אחריות ואימפולסיבית והיא עלולה לכלול גם קשרי מין בלתי מובחנים, או שימוש מופרז בסמים או אלכוהול והתנהגויות מסתכנות אחרות. האימפולסיביות הזו, עלולה גם לבוא לידי ביטוי, כאמור, במערכות היחסים ולהתבטא בשימוש פוגע בניבול פה ואלימות. על אףֿ התנהגויות כועסות כאלה, קשה לרוב האנשים האלה לשאת בדידות והם מתקשים לעמוד בנטישה ובדידות, גם אם הם גרמו לה או אף יזמו אותה. מאפיינים נוספים של ההפרעה כוללים: תחושת ריקנות כרונית, מחשבות חשדניות ותסמינים דיסוציאטיביים.

יש בקרב אנשים עם הא"ג שיעור גבוה של בעיות נלוות כמו הפרעות חרדה ודיכאון, הפרעות אכילה, התנהגויות של פגיעה עצמית וניסיונות אובדניים שחלקם מסתיימים ב"הצלחה". כ 10% מהאנשים עם הא"ג מתים כתוצאה ממעשה אובדני. 

קיימת כיום הסכמה כי ההפרעה מתפתחת על רקע טמפרמנט מולד המקשה על וויסות הרגשות. גורמים סביבתיים עלולים להצית את ההפרעה או להחמיר אותה. בין הגורמים הסביבתיים המוכרים ניתן למנות סביבה בלתי מתקפת (invalidating environment) ורקע של הזנחה והתעללות בילדות.

על אף שהא"ג נחשבת להפרעה קשה לטיפול, מחקר עדכני מראה שניתן לטפל ביעילות בהפרעה זו ושמצבם של אנשים רבים הלוקים בה, משתפר בחלוף הזמן בעקבות טיפול יעיל.  בין שיטות הטיפול היעילות עבור ההפרעה ניתן למנות טיפול ממוקד סכימה וטיפול דיאלקטי-התנהגותי. 

להעמקה בעניין שיטת טיפול זו צפו בסרטון.

לסיכום, על אף שהפרעת אישיות גבולית מסבה מצוקה עזה ללוקים בה ולבני המשפחה ולמרות שנחשבה בעיה בלתי ניתנת לפתרון, קיימות היום ראיות שהסובלים מן הבעיה יכולים להגיב היטב לטיפול ספציפי מיומן וגם להחלים ממנה.

המונח טלפסיכולוגיה (tele-psychology) שגור כמה עשרות שנים והיה קשור בתחילה בשימוש בטלפון לצרכים טיפוליים. השימוש בטלפון בטיפול הוא נפוץ ביותר. למע 98% מהפסיכולוגים שנסקרו על ידי הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית דווחו כי הם משתמשים בטלפון לצרכי טיפול. טיפול מקוון, אינו אלא ביטוי עדכני של מסורת מתן סיוע נפשי בטלפון. טיפול מקוון  (online psychotherapy) הוא שירות בריאות נפש מקצועי הניתן באמצעות דואר אלקטרוני, צ'ט בזמן אמיתי או בשיחת וידיאו. מטופלים רבים משתמשים בשירותי טיפול מקוון במקביל לפסיכותרפיה פנים-אל-פנים. למשל, שיתוף באימייל בהרהורים לאחר פגישה טיפולית, או תמיכה בשעת משבר בין הפגישות. מספר גדל והולך של מטופלים משתמשים בשירותי טיפול מקוון כתחליף מלא לטיפול מסורתי בקליניקה. 

אנשים במצב אובדני קשה אינם יכולים להסתפק בטיפול מקוון בלבד ואנשים במצב פסיכוטי לא יפיקו ממנו די תועלת. למרות שמתן סיוע נפשי בטלפון הוא מעשה שבשגרה בקרב פסיכולוגים, חוגים שמרניים בקרב ציבור המטפלים נוטים לבקר את הטיפול המקוון בטענה שמדובר בתחליף קר ומרוחק המקשה על העמקת הקשר הטיפולי ועלול לפגוע ביעילות הטיפול. יחד עם זאת יש די מחקר המראה את יעילות צורת הטיפול הזו ושטיפול מקוון מתאים יותר לאנשים המתפקדים ברמה בינוית ומעלה וכי טיפול מקוון הוא יעיל בהפחתת מצוקה נפשית. למעשה, כתבי עת רפואיים יוקרתיים ביותר, כמו ה Lancet פרסמו עבודות מחקר המראות כי טיפול התנהגותי-קוגניטיבי מקוון בדיכאון הוא יעיל בדיוק כמו טיפול מסורתי פנים-אל-פנים.

טיפול מקוון מתאים במיוחד כשהמטופל:

  • מרותק לביתו בגלל סיבות בריאות
  • גר רחוק, כמו בעיר או בארץ אחרת
  • כשהוצאה הכספית של הנסיעה מונעת את הטיפול
  • כשהזמן הנדרש לנסיעה אל המטפל וחזרה הביתה מונע את הטיפול
  • כשמסיבות שונות המטופל חש בטוח יותר (לפחות בשלבים מסויימים של הטיפול) להיות מטופל בביתו
ככל הנראה שטיפול מקוון הוא מגמה שתתפוס תאוצה בגלל יתרונותיה הרבים ובגלל שזה פורמאט טיפולי יעיל המתאים לטווח רחב של מטופלים.

בחודש מאי השנה תפורסם המהדורה החמישית של מגדיר ההפרעות הפסיכיאטריות של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית ה DSM. במשך שנים עבדו קבוצות של חוקרים וקלינאים בכירים מארצות הברית ורחבי העולם על מנת לבחון מחדש את הקריטריונים האבחוניים של ההפרעות במגדיר הקודם. אחת מקבוצות העבודה בראשותו של פרופ' דיוויד ספיגל מאוניבסיטת סטנפורד הגישה הצעה לשנוי בקריטריונים האבחוניים של ההפרעות הדיסוציאטיביות. רק במאי, לכשיפורסם המגדיר החדש, נדע סופית אילו שינויים מתוך ההמלצות שהוגשו - אומצו בסופו של דבר. הנה עיקרי ההצעות לשינוי:

הפרעת דפרסונליזציה

ממצאי מחקר בהפרעה זו מראים שההפרעה מאופיינת גם בהופעה של תסמיני דראליזציה ולכן ראוי לשנות שם ההפרעה ל"הפרעת דפרסונליזציה דראליזציה". הוועדה המליצה שההגדרות החדשות יגדירו את ההפרעה ככוללת לפחות חודש ימים של תסמיני דפרסונליזציה (תחושות ניתוק מן העצמי והגוף) ו/או תסמיני דראליזציה (התחושה שהסביבה, המציאות אינם אמיתיים, נראים כמו חלום, למשל) המעוררים מצוקה או פוגעים בתפקוד.

אמנזיה דיסוציאטיבית

השינוי המומלץ בהגדרת אמנזיה דיסוציאטיבית במהדורה הבאה של ה DSM הוא מזערי אבל מבהיר היטב שתופעה זו איננה מבטאת שכחה, אלא מידור של זכרונות טראומה. כלומר, שמהות ההפרעה איננה "המחקות" הזכרונות אלא אי-היכולת לשלוף אותם. זה הניסוח המוצע:

The essential characteristic of Dissociative Amnesia is an inability to consciously retrieve autobiographical information that (1) should be successfully stored in memory and (2) would ordinarily be readily accessible to recall.

פוגה דיסוציאטיבית

פוגה דיסוציאטיבית הוגדרה במהדורה הקודמת של ה די אס אם כנסיעה פתאומית ובלתי צפויה המלווה באי‫-‬יכולת להזכר בחלק מעברו של הנוסע או כולו‫.‬ המחקר המועט בהפרעה זו מראה שהיא נדירה ושבמקרים רבים‫,‬ בירור אבחוני מעמיק יותר מגלה שמדובר בהפרעת זהות דיסוציאטיבית‫.‬ כלומר‫,‬ שהנסיעה והאמנזיה המלווה אותה‫,‬ אינם אלא ביטוי של חילוף בזהות בהפרעת זהות דיסוציאטיבית‫.‬ על רקע זה‫,‬ החליטה הוועדה שההפרעה לא תופיע יותר במהדורה הבאה של ה DSM.

הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID)

הביקורת המרכזית נגד הגדרות ההפרעה במהדורה הרביעית של ה DSM היא שיש בה ערך יישומי קליני מועט משום שהיא רק מספקת הגדרה של ההפרעה ‫(‬נוכחות של שתי זהויות מובחנות או יותר‫)‬ במקום לספק תיאור של האופן שבו החילופים האלה באים לביטוי במפגש האבחוני‫. יחד עם זתאת, לא נראה שהשינויים המוצעים ישפרו נקודה זו.‬ נוסח השינוי המוצע מכיל גם הפרעות איחוז (possession disorders איחוז של רוחות, שדים וכו) כדי לאפשר אבחון בתרבויות שבהן תופעות דיסוציאטיביות מתבטאות בתופעות טראנס איחוזיים. ניסוח הקריטריונים יאפשר אבחון של DID גם אם חילוף זהות דווח על ידי המטופל או על ידי אחרים כשהמאבחן לא ראה בעצמו חילוף חילוף זהויות בעצמו. הנה כך:

Disruption of identity characterized by two or more distinct personality states or an experience of possession, as evidenced by discontinuities in sense of self, cognition, behavior, affect, perceptions, and/or memories. This disruption may be observed by others, or reported by the patient.