הדור השלישי של גישות טיפוליות מהתחום ההתנהגותי-קוגניטיבי כולל טיפול יחסית חדש, שגם הוא ממוקד-מטרה, מתמקד בקוגניציות ובהתנהגויות, המטפל בו הוא אקטיבי, דידקטי ודירקטיבי והוא חותר לטיפול שהוא פרקטי במהותו. זהו טיפול נתמך-ראיות מחקר ולכן, חשבו להכירו. ב ACT המטפל לא מנסה לשנות את הרגשות או המחשבות המלוות את המצוקה אלא את המשמעות והחשיבות שהמטופל מעניק למחשבות ולרגשות. המטפל אינו מקנה טכניקות להחלפת מחשבות לא ראציונליות, לא מלמד הרפיות ולא מדריך להסחת דעת. הדגש בטיפול הוא על המצוקה המשנית הנוצרת כתוצאה מהמאבק בתסמינים ואי-קבלתם. הרעיון בבסיס הגישה הוא שהאידאליזציה של האושר היא מופרכת, משום שהקיום האנושי כולל מגוון חוויות והתנסויות ובינם כאב או חרדה. תחושות אלה הן פשוט חלק בלתי נמנע מהחיים, שיש לקבלו: כלומר, כאב נפשי הוא נפוץ, נורמאלי ובלתי נמנע והוא מוחרף בגלל המאבק להסירו ולהעלימו.
הגישה הטיפולית של ACT מעודדת קשיבות מקבלת וסקרנית לחוויה המנטאלית וקבלה של אירועים פסיכולוגים, במקום מאבק לשנותם. מסיבה זו, אין ב ACT פרוטוקול טיפולי מוגדר. ההתיחסות לנפש, למוח היא כאל ישות מעניינת שמסוגלת לדמות גם אירועים שלא מתקיימים ושלא יתקיימו, לחזות, לדאוג לפרש והרעיון הוא שהמח עושה את זה כל הזמן. לפעמים יכולות אלה אינן מסייעות. למשל: המח מסוגל לחשוש מהשנות בעיה, לדאוג ביחס לאפשרויות היפותטיות בעתיד, להתגעגע למצבים שהיו ולעצב את החוויה הנפשית - לא תמיד באופן מיטבי. כלומר, המוח שלנו מייצר גם מצוקה, אבל בניגוד לאירוע מעורר מצוקה שאפשר להתחמק או להמנע ממנו, אי אפשר לברוח מהמח ומהכאב הנפשי שהוא מייצר לעיתים.
הבעיה מחריפה כאשר האדם מתייחס לפעמים ליצירות של מוחו כאל מציאות וכאל עובדות במקום להתייחס אליהם כאל אירועים מנטאליים. למרות שהמח שלנו יעיל בפתרון בעיות בעולם החיצוני, הוא פחות יעיל בפתרון בעיות שהוא עצמו מייצר: קשה מאוד להתעלם מתחושה פיזית, לשנות רגש או לסלק מחשבה. זה כמו לרצות לא לחשוב על פיל ורוד. ברגע שרוצים לא לחשוב על זה - חשובים על זה ביתר שאת. הנחת היסוד כאן היא שההמנעות מהחוויה והניסיון לשנותה הופכים לבעיה.
הטיפול בגישה של ACT מדגכיש את החשיבות של חווית החיים המליאה על כל גווניה, כולל אלה הלא נעימים, התבוננות על המשמעויות והדימויים המנטאליים כאל תוצרים מנטאליים, ופעולה בחיים באופן שמשרת באופן מיטבי את הדברים החשובים לאדם והולמים את ערכיו. מטרת הטיפול לעודד את האדם הסובל לנטוש את שדה הקרב עם מוחו על המחשבות המציקות והתחושות הלא נעימות ועל האבל על מה שאין - ולהרגיש יותר טוב (לא ״טוב״ֿ, לא ״מאושר״) תוך קשיבות להווה (לא לדאגה ממה שיהיה או לדכדוך ביחס למה שיכול היה להיות), קבלתו, התבוננות על תוצרי המוח ומיקוד מחוייב לפעולה על היעדים החשובים בחיים.