זומר, א. (2002), טיפול או ניצול מיני? גבולות מטושטשים וחצייתם בקשרים ארוטיים בין מטופלות למטפלים

גבולות מטושטשים וחצייתם בקשרים ארוטיים בין מטופלות* למטפלים**

הדוח השנתי האחרון על אלימות מינית בישראל מגלה כי בשנת 2001 פנו 242 נשים לעזרה עקב פגיעות מיניות מצד מטפלים (ואנשי מקצוע שמקצועם דורש יחסי אמון מיוחדים מצד מקבלי השירות). נתון זה משקף עליה של 58%  בהשוואה לשנה הקודמת וחושף בעיה מיוחדת שמהותה תובהר במאמר זה. קשרי רומנטיקה או מין בין מטפל לקוח מהווים עבירה חמורה על כללי האתיקה. קשרים כאלה מהווים, קרוב לודאי, גם עבירה על החוק. אין אף מקצוע ייעוצי או טיפולי בשום מקום בעולם שמוכן לקבל התנהגות כזו מצד מטפלים, בעיקר בגלל הנזקים הנפשיים שסופגים מטופלים המקיימים קשרים כאלה עם המטפלים שלהם.
כדי להקטין אי-בהירות ביחס למושגים שבהם נעשה שימוש במאמר זה, הבה נגדיר כמה ממושגי היסוד שיופיעו להלן:
מטפל: כל פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר, אח, יועץ חינוכי, מטפל זוגי ומשפחתי, יועץ בבעיות מין, כהן דת, יועץ רוחני, רופא, מרפא עממי, מרפא אלטרנטיבי או כל אדם אחר, בלי קשר לכך אם הוא מטפל מוסמך או לאו, הטוען שהוא מספק שירותים בתחום של אבחון, יעוץ וטיפול בתחומי הרוח, הנפש או הגוף – נפש.
מטופלת: כל אדם המשתמש בשרותיו של מטפל.
ניצול מיני: שיחה או תחקור בנושאים מיניים באופן שאינו מתאים, הצעה לפגישה חברתית מחוץ לחדר הטיפולים, חיזור או פיתוי מצד המטפל, ו/או מגע רומנטי או מיני מצד המטפל, שכולל אך אינו מוגבל לנישוק ו/או נגיעה בחזה ו/או במפשעה ו/או מתחת לבגדים ו/או מגע מיני.
ככל שילדים גדלים, הופכת התקשורת הסמלית המילולית לאמצעי הקשר העיקרי בין בני האדם. יחד עם זאת, קשרים באמצעות מגע כמעט אף פעם לא נעלמים מהרפרטואר התקשורתי האנושי. משמעות המגע עבור המבוגר מעוגנת בחוויות המגע הקדומות שלו ובהתוויות התרבותיות ביחס למשמעויות של צורות מגע שונות. יחד עם זאת, יש ראיות לכך שמעבר למשמעויות האישיות המוענקות למגע, יתכן ולצורות קלות של מגע מצד נותני שירות
עשויה להיות השפעה חיובית על עמדות לקוחות כלפיהם. מדובר במחוות תקשורתיות מקובלות כמו לחיצת יד או מגע מנחם קצר על כתף המכוסה בבגד. על אף שמקומו של מגע גופני כלשהו בטיפול הוא נושא שנוי במחלוקת, עוסק מאמר זה במגע גופני המעורר התנגדות אתית חריפה ומוסכמת: קשרים גופניים בין מטופלות למטפלים המונעים על ידי כוונות לגרייה וסיפוק מיניים כמו למשל, במצב של זקפה.

יחסי-כוח ומגע. רוב ההתנגדויות המקצועיות ביחס למגע גופני בייעוץ וטיפול נפשי, מתמקד בקשר המתקיים בין נגיעות לבין יחסי הכוח בתוך חדר הטיפולים. החשש הוא שהכוח הנתון ביד המטפל יהיה מנוצל לרעה. יש לזכור שעבור קבוצות גדולות של מטופלות, נגיעה עלולה לעורר אסוציאציות של סבל, כאב, ניצול או השפלה. אנשים שעברו הזנחה וחסך גופני, אלה שנפלו קורבן להתעללות גופנית או מינית, מטופלות המתמודדות עם הפרעות בדימוי גוף, הם רק חלק מהמטופלות הנתונים בקונפליקט ביחס לחוויית המגע ומשמעותה. הדבר הראשון שמטופלות אלה זקוקות לו  הוא סביבה בטוחה שבה יוכלו לפתח תחושות אמון ונינוחות. המטפל אחראי במידה רבה ליצירת הסביבה ולתכונותיה. הכוח המצוי בידי המטפל אינו משתנה ערכי – הוא אינו טוב ואינו רע כשלעצמו. האיכויות הסובייקטיביות של כוחו של המטפל נוצרות בתוך ההקשר שבו מיושם הכוח ובאופן שבו הוא מיושם. כוח יכול להיות מיושם כדי להכפיף את האחר למרותו של בעל השררה, אך אותו כוח יכול להיות מופעל לטובת תהליכי העצמה של האחר. כוח יכול להיות מופעל באופן רודני ובכוונה לסיפוק צרכי בעל הכוח, אך כוח יכול גם להיות חומל ומעניק מעוצמתו המיטיבה למי שזקוק לו. הפרש הכוחות בין המטפל למטופלת הוא נתון קבוע שאין להתעלם ממנו. מן הצד האחד של המתרס נמצא אדם הנמצא במצוקה, שהגיע למסקנה שאין הוא מסוגל להקטין את מצוקתו בעצמו. מן הצד השני של המתרס נמצא אדם שהוא, בדרך כלל, משכיל יותר בתחום הטיפולי ושאוחז במיומנויות מיוחדות שהמטופלת מעוניינת שיופעלו עליה. כלומר, הפרש כוחות זה אינו רק בלתי נמנע, אלא ניתן לטעון שהוא אף רצוי, משום שהוא משקף את מקצועיותו האמיתית והנתפשת של המטפל, ואת בעלותו על משאבים שהמטופלת חסרה אותם, ומעוניינת להשלימם בעזרת המטפל. יוזמה למגע במסגרת מערכות יחסים שאינן סימטריות (מבחינת יחסי הכוח) לא יכולה להיות הדדית. סביר שהנחת יד על כתף או על גב אדם תעשה מצד המורה כלפי התלמיד, מצד הרופא כלפי החולה, מצד המנהל כלפי הכפוף לו, ולא להפך. כלומר, ביחסי גומלין מקובלים בתרבות המערבית, ניתנת רשות לאדם בעל המעמד החברתי הגבוה יותר לגעת באדם בעל המעמד החברתי הנמוך יותר. יוזמה של מגע בכיוון הפוך עלולה להיתפש כהתרסה, כחוצפה או כפגיעה במעמד האדם הבכיר יותר. שיקול הדעת אם להשתמש במגע בתוך תהליך הטיפול הנפשי נתון, אם כן, בידי המטפל, והוא זה שאחראי, בלעדית, לתוצאותיו. אם  מופעל מגע (כמו נגיעה בכתף או לחיצת  יד) המטפל הוא זה האחראי לבירור המוכנות של המטופלת לקבל את המגע ולבירור החוויה והמשמעויות המוענקות לנגיעה, הן לפני שהתקיימה והן לאחר שהסתיימה.

הבעייתיות המיוחדת של הטיפולים האלטרנטיביים. אנשים רבים נמשכים כיום לתחומי טיפול מיסטיים, רוחניים ואלטרנטיביים. תחומי עיסוק אלה פרוצים למדי ואינם מעניקים הגנה סבירה לציבור הצרכנים מידי חובבים ומתחזים. רוב המקצועות הללו אינם מצריכים הכשרה ורישוי פורמאליים ולמעשה יכול כל אדם להכריז על עצמו כעל מטפל מסוג זה, מבלי שיעבור על החוק. תהליך ההכשרה, במידה והוא קיים, אינו כולל ברוב המקרים קורסים על אתיקה בטיפול והמתלמדים אינם חייבים, בדרך כלל, בהליכי התמחות פורמאלית ומודרכת עד להסמכתם. יתרה מכך, תחומים אלה אינם משתתי-מחקר ועל כן אין הציבור יכול לשפוט אילו פעולות מצד המטפל המוצגות כריפוי, הן אכן כאלה, ואילו פעולות הן מצגי-שווא המונעים על יד הדחף לניצול. בעיה חמורה נוספת קשורה בקושי לתחום את גבולות המעשה הטיפולי. מאחר וטיפולים אלטרנטיביים רבים מתיימרים לטפל בנפש באמצעות מגע גופני, לא תמיד ברור למטופלת מתי מהווים המגע של המטפל ותגובותיה למגע זה חלק מהתהליך הטיפולי הלגיטימי ומתי נחצה הגבול והקשר הפך לקשר ארוטי מנצל.

הנזקים הנפשיים של קשרי מין בין מטפל למטופלת. הספרות המדעית והקלינית מצביעה באופן חד-משמעי על כך שקשרי מין בין מטפל למטופלת עלולים להיות מזיקים ביותר לבריאותה הנפשית של המטופלת. עבודות מחקריות שערך כותב מאמר זה בישראל מגלות כי מצבן הנפשי של מרואיינות שקיימו קשרי מין עם מטפלים הורע בהשוואה למצב עמו הגיעו לטיפול. למרות שבעת הקשר הארוטי חשו חלק מהמרואיינות תחושות נעימות, הרי שבחלוף הזמן פתחו רובן תחושות כעס, עלבון, קושי ביצירת קשרים, אבדן אמון בבני אדם בכל ובדמויות טיפוליות בפרט, הפרעות בתפקוד המיני, דיכאון ותסמינים פוסט-טראומטיים שונים.

ההיבט המשפטי. בכל מקום בו הקשר המיני הוא במסגרת מערכת יחסים בה אי השוויון טבוע, כמו בקשר שבין מטפל למטופלת או בין לקוח לנותן שירות במקצוע הדורש פיתוח יחסי אמון מיוחדים (כמו בין עורך דין ללקוחו) יש להניח כי ההסכמה לקשר המיני הושגה תוך ניצול חוסר השוויון ובכך הופך הקשר לניצול מיני. בחוק העונשין לא מופיעה עדיין התייחסות מפורשת לנושא של קשר מיני אסור בין מטפל למטופלת, אך מענה כלשהו ניתן בסעיפים המופיעים כיום בחוק. המענה לאיסור על קשרים מיניים בין מטפל ומטופלת טמון באותם סעיפים בהם קיימת התייחסות למצב בו אדם מנצל מצב נתון כלשהו, על מנת “לזכות” בהסכמה לפעילות מינית. החוק הישראלי אף מכיר בכך כי קיימים מצבים בהם תינתן הסכמה למעשה, ועדיין אין לראות בהסכמה זו הסכמה חופשית, שכן היא הושגה באמצעים פסולים, ביניהם ניצול יחסי מרות או תלות כלשהם הקיימים בין המעורבים בפעילות המינית. החוק מתייחס לבעילה שנעשתה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, עבודה או שירות, או כל מצב אחר המונע התנגדות. כלומר, כאשר מדובר ביחסים לא שוויוניים, מתקיימת חזקה (הנחת יסוד) לאי-הסכמה, אלא אם כן תוכל ההגנה להוכיח אחרת.

אפשרות משפטית נוספת להתמודד עם תופעה זו היא פניה לאותו סעיף בחוק העוסק באינוס במרמה. הסעיף קובע כי בעילת אישה, אשר הסכמתה הושגה במרמה לגבי מיהות (הכוונה היא לזהות, לתפקיד הרשמי או החברתי) העושה או מהות המעשה, הנָה עבירה פלילית. בקשרים בהם אנו דנים במאמר זה הכוונה היא למרמה בקשר ל”טיבו” של מעשה  הבעילה, כגון טענה כוזבת של הפעלת בדיקה מקצועית או טענה כוזבת כי המגע המיני הוא בבחינת מעשה מקצועי הכרחי להשגת היעדים הטיפוליים שלשמם ביקשה המטופלת את עזרת המטפל. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בעינינו של הפסיכולוג הקליני אלי פלח הוא נמצא אשם בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, ביניהן מעשה מגונה במרמה, בנסיבות של אינוס. בהכרעת הדין אומרת השופטת אוסטרובסקי-כהן כי הנאשם, בהיותו איש מקצוע, ידע היטב כי הסכמת המטופלות למעלליו לא הסכמה היא. כתוצאה מלימודיו ומניסיונו הפרקטי ידע הנאשם, וחייב היה לדעת, כי יגיע הרגע בו יוכל לספק את תשוקתו המינית ללא התנגדות מצידן של מטופלות אלו. סביר להניח כי הנאשם הבין היטב אם ומתי ניתן לעבור לשלב אינטימי יותר אצל מטופלת זו או אחרת. המטופלות מצידן רומו על ידי המגעים הפיזיים, אשר הפכו עם הזמן ליותר ויותר ארוטיים. הן חיו באשליה כי מדובר בטיפול פסיכולוגי. “טיפול” זה הביא לתלות רגשית, לאהבה, אשר השפיע על רצונן החופשי, ולכן לא ניתן לראות בהסכמתן למעשים אלה הסכמה חופשית. באשר ליסוד המרמה הנדרש פסקה השופטת כי במרמה לגבי מהות המעשה ביצע הנאשם בשלב מסוים מגעים מסוג מעשים מגונים, כאשר המטופלות האמינו כי בטיפול פסיכולוגי המדובר. בשלב מסוים גם רימה הנאשם את המטופלות באשר למיהות העושה. נותר אצלן בלבול האם המדובר ברומן או בטיפול פסיכולוגי. הנאשם הביא אותן למצב בו הן מדמיינות שהוא אוהב אותן. תוך אמונה מוטעית ב”מיהותו” כמאהב הסכימו למעשים להם לא היו מסכימות בתנאים רגילים.

חוק העונשין אינו מספק כיום מענה הולם לבעיית הקשר המיני בין מטפל למטופלת. מסגרת החוק ביחס לעבירות מין מספקת מענה כושל לתופעה הן בסעיפי החוק הנוגעים לניצול המיני, והן באלה הדנים בעבירות המין האחרות. הבעיה העיקרית במסגרת הסעיפים הדנים בניצול מיני הינה היעדר איסור גורף על סיטואציה של ניצול מצב כלשהו לצרכים מיניים. בכל עבירה מעבירות המין, פרט לאינוס, קיימת התייחסות לאפשרות של ניצול מיני, אך התייחסות זו נוגעת למקרים ספציפיים, כמו פיגור שכלי או חוסר ישע ולכן, אם אין מדובר במטופלת חריגות, כפי שהמצב בדרך-כלל, לא ניתן להחיל על המקרה את קטגוריית הניצול. מחבר מאמר זה בשיתוף עם הפרופ’ למשפטים עמנואל גרוס יזם הצעת חקיקה מתקנת וזו הונחה על שולחן הכנסת על ידי חברי הכנסת נחמה רונן ואופיר פינס. בעת כתיבת דברים אלו עברה ההצעה קריאה טרומית. לאחר דיון מקדים בוועדת חוקה חוק ומשפט, הועברה ההצעה לניסוח ראשוני במשרד המשפטים כהכנה להמשך תהליך החקיקה.

כללי זהירות למטפלים בכל הנוגע למגע גופני בפסיכותרפיה, יעוץ וטיפולי גוף- נפש אלטרנטיביים. שני קווי הנחיה כלליים הוצעו לצורך תהליך קבלת ההחלטות בנוגע למגע בגוף של מטופלת:
1) לעולם אין לגעת במטופלת במקום כלשהו בגופה לפני שזוהתה “מפה” של אותם אזורים בגוף שקשורים במשמעויות סובייקטיביות עמוקות, למשל, בהתנסויות של ניצול או התעללות  ובאזורים ארוטיים.
2) לעולם, ובשום מצב או תנאי, אין לגעת בחזה, בישבן ובאזור הירכיים הפנימיות והמפשעה של מטופלות.
קווי הנחיה ספציפיים נוספים שמוצע לכבדם על מנת למנוע פגיעה נפשית במטופלות הם:
3) אין לגעת במטופלות בעת בירור תכנים בעלי אופי מיני, או כאשר המטפל חש עירור כלשהו.
4) אין לגעת במטופלות בשום מקרה, אם קיימת אפשרות שהמגע יעורר במטפל תחושות משיכה ועירור מיני. דרך טובה לבדיקה של נקודה זו היא ברור השאלה: האם הייתי נוגע עכשיו במטופלת גם אם הייתה זקנה מאד/ מכוערת/דוחה? תשובה חיובית לשאלה כזו עשויה לסמן כי המגע מכוון בעיקר לצרכי המטופל.
5) לעולם אין לאפשר מגע עם מטופלות, אם קיימת תחושה שיש לשמור על המגע  בסוד או אם המגע היה מופסק, או לא היה מתקיים מלכתחילה, אם הפגישה הטיפולית הייתה מצולמת בוידיאו או נצפית על ידי אנשי מקצוע אחרים מבעד לזכוכית חד-כיוונית.
6) אין לגעת במטופלות המדווחות על אי-נוחות כללית עם מגע, ובודאי שאין לגעת בהם “לצורך ריפויים” מבעיה זו.
7) לעולם אין לגעת במטופלת אם קיים ספק כלשהו במידת היכולת שלה לזהות את צרכיה, ביכולתה להיות אסרטיבית דיה בכדי להימנע ממצבים לא נעימים לה, ובמידת יכולתה להפעיל את כוחות הנפש שיאפשרו לה לסרב או להתנגד למחווה לא רצויה.

כללי זהירות למטופלות. להלן כמה סמני אזהרה אופייניים שעשויים לאותת למטופלות כי יתכן וקשר האמון הטיפולי בו הן נתונות עלול לסטות לכוון בלתי רצוי תוך ניצול לרעה של יחסי הכוח הבלתי מאוזנים:
* המטפל נותן לך רק מידע מעורפל ביחס להכשרתו וביחס לשיטת הטיפול
* המטפל מסרב לדון בשאלותייך באופן מכבד וענייני, ומאשים אותך בהתנגדות לטיפול
* המטפל מגיב בשחצנות כוחנית ביחס לשאלותייך ושולל את זכותך כמטופלת לפקפק במהלכיו של אדם בעל השכלה והכשרה מקצועית כמו שלו
* המטפל מפרש את התנהגותך ככפיות טובה ואת חשה אשמה
* המטפל מציע תרגיל או פעילות בטיפול שמעוררים בך אי-נוחות, או תחושה שמשהו אינו כשורה בטיפול

 לסיכום. בפסיכותרפיה, יעוץ וטיפולי גוף-נפש אלטרנטיביים למיניהם מתרקם קשר  אינטימי ומיוחד בין אדם הנזקק לשרות והנתון לעיתים קרובות במצוקה, לבין איש מקצוע המציג סמכות מלומדת, האוחז בידע, במיומנויות ובכישורים אישיותיים רלוונטיים.  בעטיין של תכונות אלה בוחרת המטופלת להיוועץ במטפל ומעניקה לו את אמונה. האינטימיות של חדר הטיפולים נותרת לרוב בלתי נגישה לאנשים מבחוץ, אפופה בסודיות המקצועית המתחייבת, באינטימיות האקסקלוסיבית המתבקשת ובמסתוריות מסוימת. תנאים אלה נועדו להעניק למטופלת תנאים של דיסקרטיות מלאה שבה תוכל לברר בבטחה תהליכים נפשיים שונים ולעבד באופן רגשי בעיות המטרידות אותה. תהליך זה מתרחש בין שני בני אדם הישובים, פיזית, קרוב למדי זה לזה ושביניהם מתפתחים יחסי אמון וקרבה הדומים במקרים רבים לטיב הקשר המתרקם בין הורה לילדו. למרות שרוב ההורים מגדלים את ילדיהם בתנאים של אהבה ובטחון, קיים מיעוט שמועל בתפקידו ופוגע במי שעל שלומו הוא מופקד. למרות שרוב המטפלים עושים את עבודתם נאמנה, קיים גם בתוכו מיעוט שמועל בתפקידו וגורם נזקים למטופלות המנוצלות ולמוניטין של המקצוע. השלמה מוצלחת של תהליך החקיקה נגד קשרי מין בין מטפל למטופלת תעניק הגנה הולמת נוספת לציבור הלקוחות ותסייע גם בניקוי “עשבים שוטים” שצמחו בתחומי הטיפול השונים.