אדם חוזר בראשו על דו-שיח מטריד שניהל קודם, תוך שהוא מסיים אותו בצורה שונה, למשל בתשובה מוחצת. אדם עושה חזרות בראשו על שיחה שהוא מתכנן לערוך עם הממונה עליו בעניין ציפייתו להעלאת שכר. מישהי מדמיינת איך יראה מפגש רומנטי עם גבר שהכירה לא מזמן ברשת. כל אלה הם דוגמאות ליכולת הטבעית שלנו להמחיש במוחנו מצבים שונים, המחשות בעלות מאפיינים רגשיים, ויזואליים ושמיעתיים. לפעמים יכולים אנשים להסחף לחלימה בהקיץ ולפתח אותה עוד ועוד, כך שהם עשויים לבלות דקות ארוכות, ולפעמים יותר, בעולמם הוירטואלי.
יש ליכולת לחלימה בהקיץ פונקציות מועילות. למשל, בדומה למשחקי סימולציה ממוחשבים שנועדו לפתח תרחישים שונים על מנת לסייע למי שמשחק בפיתוח דרכי פעולה חלופיות, כך גם חלימה בהקיץ אודות דילמה מורכבת, יכולה לאפשר תרגול, מבעוד מועד, של חלופות פעולה עד לבחירת האופציה העדיפה. יש אמנים שנכנסים למצבי חלימה בהקיץ כדי להדמות את היצירה שהם עומדים לבצע ולשכלל כך את היצירתיות שלהם. יש ספורטאים המתרגלים ביצועים לקראת תחרויות ויש נגני סולו המדמיינים את תנועות האצבעות והידיים על כלי הנגינה שלהם, כחזרה וירטואלית לקראת הקונצרט. הפונקציות המנטאליות המועילות הללו מתפתחות כבר בילדות והן למעשה שכיחות יותר בקרב ילדים, הידועים בעולם הדמיון העשיר שלהם.
אני סבור שאנשים נבדלים אלה מאלה ביכולות לחלום בהקיץ. כלומר, מידת ה"אמיתיות" ותחושת הנוכחות במציאות חלופית, אינם זהים בקרב אנשים שונים. יש כאלה שיתקשו לבנות מציאות מנטאלית מדומה ויוכלו, לכל היותר לשחזר קולות של שיחה בהם השתתפו לא מזמן או להריץ מחשבות אודות מפגש בין-אישי עתידי, אבל לא יחושו שהם ממש נוכחים בשיחה המדומה. לעומתם, יש אנשים שיכולת הדמיון שלהם היא כה איכותית, עד שהם מסוגלים לבנות במוחם את המציאות הוירטואלית ושזו תחווה כמשכנעת באמיתותה. אין זה אומר שאנשים אלה מאבדים את היכולת להבחין בין דימיון למציאות. להיפך, הם ערים לחלוטין לעובדה שיצרו מציאות מנטאלית חלופית, אבל מסוגלים להפיק הרבה יותר מהסימולטור המשוכלל שבו בורכו מאשר אנשים חסרי יכולת טובה לחלימה בהקיץ.
בעקבות מאמר מדעי שכתבתי בעניין חלימה בהקיץ בלתי מסתגלת (MD – Maladaptive Daydreaming), מאמר אותו ניתן לקרוא ברשימת מאמרי באנגלית באתר זה בלחיצה כאן, מגיעות אלי עד עצם היום הזה פניות מכל רחבי העולם בבקשת מידע נוסף. אחת השאלות שעולות היא מתי הופכת חלימה בהקיץ מהתנהגות רגילה או אפילו כישרון – להפרעה פסיכולוגית? אני מציע שיופעלו כאן אמות המידה הכלליות להגדרה של פסיכופתולוגיה. דהיינו, אם החלימה בהקיץ מסיבה מצוקה נפשית, או שהיא בלתי רצונית או שקשה להשתלט עליה, אם היא פוגעת בתפקוד המשפחתי, החברתי, הלימודי או התעסוקתי של החולם בהקיץ – הרי שמדובר ככל הנראה בהפרעה. MD אמנם איננה מוגדרת עדיין בשום מדריך להפרעות נפשיות, אבל זו ככל הנראה, בכל זאת, הפרעה שיש להמשיך ולחקור אותה על מנת להבינה טוב יותר וכדי לפתח שיטות טיפול ספציפיות.
הראיות הקליניות המצטברות בעניין זה מצביעות על כך שיש ככל הנראה יותר מסוג אחד של MD. לדוגמא, יש קבוצה של אנשים עם MD שהחוויה שלהם היא כל כך נעימה עד שהם ממש מתמכרים לה ומעדיפים לשקוע בהתמכרות המהנה במקום לעסוק במטלות יומיומיות אחרות. אולי דומה מצב זה להתמכרות למשחקי מחשב או למשחקי סימולציה מורכבים כמו "מרתפים ודרקונים" או להשתתפות בעולמות וירטואליים ברשת האינטרנט. מאמר קצר שפורסם בנושא זה והיה למעשה סוג של תיאור מקרה, הראה שיתכן וחלק מהאנשים עם MD סובלים מסוג של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)/ המקרה שתואר באותו מאמר, הפיק תועלת מטיפול תרופתי הנרשם, בדרך כלל, לאנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית. המאמר שאני כתבתי מצביע על אוכלוסיה אחרת של MD: אנשים בעלי יכולות חלימה בהקיץ שמנצלים יכולות אלה על מנת לברוח ממציאות חיצונית או נפשית קשה אל עולם פנימי שנתון הרבה יותר לשליטתם ושבו הם מסוגלים לבנות מציאות חלופית רגועה ומספקת יותר.
לקראת סוף 2012 אני מתכנן מחקר מקיף יותר בנושא זה ביחד עם חוקרת אמריקאית. אם יש מבין הקוראים מי שחושבים שיש להם MD ומעוניננים להשתתף במחקר, אנא צרו עמי קשר משום שיהיה לנו עניין ללמוד ממי שפתחו "מומחיות מתוך ניסיון אישי".