24.6.11
אתמול פרסם הניו יורק טיימס ראיון עם ד"ר מרשה לינהאן, היוצרת של שיטת הטיפול המוערעת בהפרעת אישיות גבולית: טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT). שיטת טיפול זו שינתה כליל את הסטיגמה שדבקה בהפרעת האשיות הגבולית, שנודעה בקרב אנשי טיפול כהפרעה קשה לטיפול בבגלל שיעורי הצלחה נמוכים, אחוזי נשירה גבוהים וסיכון מוגבר לפגיעה עצמית ואובדנות. הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בפגיעות ורגישות גבוהים, תגובתיות רגשית רבת עוצמה וקושי להרגיע את המצוקה לאחר שהתלקחה. הטיפול שהציעה לינהאן, אופיין במספר מרכיבים שהתשלובת ביניהם היא אפקטיבית במיוחד: עידוד לקבלה מליאה של המציאות, תיקוף הסבל והחוויה של המטופל בשילוב עם עידוד בלתי מתפשר לשינוי והקניית מיונויות התמודדות ספצפיות (כמו: עמידות במצוקהֿ, הסחת דעת, תיקוף ועידוד עצמי).
החדשות בניו יורק טיימס, היו שילוב של רכילות מקצועית ופונציאל של עידוד לסובלים מן ההפרעה. מרשה לינהאן, חושפת כי סבלה בצעירותה מהפרעת אישיות גבולית קשה שכללה פגיעות עצמיות חריפות ביותר. הסיפור כתוב היטב ומלווה בצילומי שחור לבן ובסרטון ווידיאו באיכות אומנותית. אבל הלקח החשוב ביותר שעולה מן הסיפור, הוא לקח שאנשי מקצוע שעובדים בשיטת הטיפול DBT כבר ידעו מזמן: זה שאדם סובל מהפרעת אשיות גבולית, זה לא אומר שלא יוכל להחלים מן ההפרעה ולמצות את מלוא הפוטנציאל האישי. מרשה לינאן גילתה אומץ רב כש"יצאה מן הארון" משום שהיא יכולה לשמש עתה מודל לחיקוי והשראה לרבבות הסובלים מן הבעיה ונלטוע תקווה בלבם.